מסיקה ואח' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש לרכבים המעורבים בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.8.2011 בתל-אביב.

התובע (הנתבע שכנגד; להלן – "התובע") נהג במונית; הנתבע 2 (התובע שכנגד 2; להלן – "הנתבע") נהג באוטובוס. מפגש בין המונית לאוטובוס הסב נזקים לשני כלי הרכב. גרסתו של כל אחד מהנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה סותרות.

שני הצדדים נמנעו מהבאת עדים; התובע נמנע מהבאתו לעדות של נהג מונית נוסף אשר רכבו נפגע כתוצאה מפגיעת המונית בה נהג התובע (לטענתו, מאחר והאוטובוס פגע ברכב התובע והדף אותו אל עבר המונית הנוספת); הנתבע נמנע מהבאתו לעדות של מי מהנוסעים באוטובוס.

גרסאות הצדדים בכתבי הטענות:

גרסת התובע בכתב התביעה: "עמדתי ברחוב בן יהודה בחנייה כפולה במקביל למונית שעמדה בצד ימין כדי להוריד נוסע ואז אוטובוס שיצא מחנייה החל בנסיעה לתוך המונית שלי וזרק אותי למונית שעמדה במקביל אלי".

גרסת הנתבע בכתב ההגנה: "הנתבע יטען בהגינותו כי הסיע את האוטובוס בנתיב השמאלי ובנסיעה ישרה"; "יצוין ויודגש כי רכב התובע (מונית) חנה בימין הדרך בעקבות מונית אחרת"; "דא עקא כי לפתע פתאום החל התובע בנסיעה מהנתיב הימני תוך סטייה שמאלה על מנת לעקוף את המונית שחנתה לפניו ובתוך כך פגע רכב התובע בדופן צד ימין של האוטובוס שניזוק"; "תוך יציאה ממקום החניה וסטייה שמאלה אל עבר הנתיב שבו הוסע האוטובוס פגע רכב התובע עם דופן אח' של רכבו (צד ימין) בצידו האח' של המונית שנעקפה (הנזק בדופן אח' שמאלי) ומכאן האימפקט".

גרסאות הצדדים סותרות. בסופו של יום, לאחר בחינת טענות הצדדים, ההדגמה שנערכה והעדויות, מצאתי מקום לקבוע כי הצדדים – שניהם – אחראים לקרות התאונה, במידה שווה; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי לכדי מסקנה כאמור:

לטענת התובע, הוא נסע במונית כאשר עמו נוסע. הנוסע אמור היה לרדת מהמונית. התובע עצר את המונית בחניה כפולה, בצמוד למונית נוספת שעמדה במקום (לצד המדרכה), כאשר חלקה הקדמי בלבד של מונית התובע חונה במקביל למונית הנוספת הנמצאת מימין (באופן כאמור, כאשר חלקה האחורי של המונית פנוי, התאפשרה יציאת הנוסע מהמונית). הנתבע יצא מתחנת האוטובוס שבקרבת מקום ובעת ההשתלבות בנתיב האמצעי פגע במונית. אני מעדיף את עדותו כאמור של התובע על פני עדות הנתבעים;

מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, מאחר ובגרסת הנתבעים נמצאה סתירה בסוגיה מהותית. בעוד שבטופס הדיווח על התאונה ובכתב ההגנה הודגש שהתובע חנה מאחורי רכב אחר, לאחר שהעיד התובע כיצד רכבו חנה באופן חלקי בחניה כפולה והדגים באמצעות רכבי הדגמה כיצד אירעה התאונה, אישר הנתבע בעדותו: "מונית עמדה, התובע עמד מאחוריה בצורה אלכסונית" ו – "ראיתי אותו עומד בצורה אלכסונית" (עמ' 3, ש' 12, 16). סתירה זו נזקפת לחובת הנתבעים.

הנתבעים הדגישו שהאוטובוס נסע ישר בנתיב האמצעי. עם זאת, מהתמונות שהוצגו (בהן נראה האוטובוס במקום התאונה טרם שהוא הוזז מהמקום), ניתן להיווכח שהאוטובוס היה בזווית מסוימת מקו ההפרדה ולא במקביל לקו ההפרדה. תמונות מקום התאונה תומכות בגרסת התובע.

עולה, אפוא, שהנתבע נהג באוטובוס מבלי ליתן את הדעת באופן מספק למונית שעמדה בחניה כפולה (באופן חלקי), בצורה אלכסונית, כשהיא חוסמת חלק מהנתיב בו ביקש הנתבע להשתלב; בכך באה לידי ביטוי אחריות הנתבעים.

אחריות התובע, מאידך, באה לידי ביטוי בעצם העמדת הרכב בחניה כפולה (ולו באופן חלקי); העמדת הרכב באופן כאמור אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, מהווה הפרעה לתנועה וחסימה של נסיעה בטוחה ורציפה בנתיב הנסיעה האמצעי. אילו היה התובע מקפיד לעצור בצד הדרך – במקביל למדרכה ובצמוד אליה – לא הייתה מתרחשת התאונה.

שיעור הנזקים לכלי הרכב: הנזקים למונית (הכוללים נזקים עקיפים) מסתכמים בסך של 24,407 ₪; הנזקים לאוטובוס (הכוללים נזקים עקיפים) מסתכמים בסך של 6,094 ₪.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 12,203 ₪; התובע ישלם לנתבעים, ביחד ולחוד, סך של 3,047 ₪; החיובים כאמור ניתנים לקיזוז. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: